<h1>ראבי"ה סימן תרצ"ט</h1>
<h2>דף ב:</h2>
קטן היודע לנענע חייב בלולב היודע להתעטף חייב בציצית. ולעיל פירשתי חידוש הירושלמי. והיודע לשמור תפילין אביו לוקח לו תפילין יודע לדבר אביו מלמדו תורה [ופסוק ראשון] דקריאת שמע. ובספרי [עקב מ"ו] תניא לדבר בם מכאן אמרו כשהתינוק מתחיל לדבר אביו מלמדו לשון הקודש ומלמדו תורה. וקריאת שמע אמר רב חסדא פסוק ראשון. ובירושלמי מסיים ויש אומרים שמע בני מוסר אביך. [ע"ב] יודע לשחוט אוכלין משחיטתו, אמר רב הונא והוא שגדול עומד על גביו. ואם יכול לאכול כזית דגן בכדי אכילת פרס מרחיקין מצואתו וממימי רגליו ארבע אמות. וגדול אפילו אינו אוכל כזית בכדי אכילת פרס מרחיקין מצואתו שנאמר [קהלת א'] יוסיף דעת יוסיף מכאוב. ואם יכול לאכול כזית צלי, שאינו למוד לאכול במבושל, שוחטין עליו את הפסח.
<h2>דף ח:</h2>
בתשובות מצאתי מה ראו לדחות המועדים מפני ערבה שלא תארע בשבת, ולא הקפידו על שופר ולולב. והשאלה גדולה, וקצרתיה, ו[הטעימנו] רבינו על כורחך אי אפשר שלא נקבע ראש השנה בשבת ויקבע סוכות נמי בשבת. שא[ם] לא כן, לכשיבוא מולד תשרי בחמישי [הי"ח] בו ביום אי אפשר לקבוע מפני הדחייה ולא ביום ששי מפני יום כיפור, שיבא ביום ראשון, ולא בשבת לדבריך מפני תק[נ]ת שופר ולולב, ולא ראשון מפני תקנת ערבה, נמצא דחוי ארבעה ימים, והללו ארבעה ימים מה תהא עליהם, במה ידחו ובמה ימלאו. ועוד דהשתא קדים ואתי סיהרא תלתא יומי, ולא נראה לכל החכמים לקרותו ראש חדש מאחר שרחק מיום מולדו כל כך, כי הא דאמרינן בערכין [ח' ע"ב] אין פוחתין מארבעה חדשים [המעוברים בשנה], ולא [נראה לחכמים לעבר יותר] על שמנה (ימים) משום [ד]קדים ואתי סיהרא (ואתי) תלתא יומי ותמה [עלמא]. הילכך הואיל ואי אפשר סמכו רבותינו על זה ואמרו מוטב לקובעו בשבת וידחה שופר ולולב שהוא מן התורה יום אחד, שהרי [יש להם] תשלומין למחרתם, ולא תדחה [ערבה] של שביעי [שהיא הלכה למשה מסיני] שאין לה תשלומין. וכך אמר רבי [יוחנן] ערבה בשביעי מאי טעמא דחיא שבת טפי משאר יומי כדי לפרסמה שהיא מן התורה, שבעל פה, דעשר נטיעות ערבה וניסוך המים הלכה למשה מסיני. מיהו האידנא לא דחיא שבת, כדאמרינן התם, אנן לא בקיאינן בקביעא דירחא דחינן מקמיה. ותו לא מידי. ואבא מורי פירש גבי תקיעות אף על גב דלא תקעינן הא אמרינן מלכיות זכרונות ושופרות, ומינכרא מילתא, מה שאין כן בערבה. הילכך לא דחינן, שלא תשתכח תורת ערבה. ובירושלמי [פ"ד ה"א] גרסינן (אמר) רבי סימן מיפקד לאילן דמחשבין הבו דעת[יכין] דלא תקבעו לא תקיעה בשבתא ולא ערבה בשבתא ואי איתדחקתין עיבדין תקיעותא ולא תעבדין ערבתא ולא תקבעין יומא [דתעניתא] במעלי שבתא ולא באפוקי שבתא משום מתיא (ולא). וה[כי] נהיגינן.
